פרצלציה
היא חלוקה של מקרקעין, שמטרתה לתרגם את החלוקה המופיעה בתוכנית מפורטת לחלקות הניתנות לרישום בפנקסי המקרקעין בלשכות רישום המקרקעין (טאבו). תהליך המדידה מתבצע באמצעות מודד מוסמך, והוא מאושר ומבוקר על ידי הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה והמרכז למיפוי ישראל מפ"י. כאשר מתקבלת חותמת "כשר לרישום", ניתן לרשום את הפרצלציה בטאבו.
תוכנית לצורכי רישום (תצ"ר)
תכנית שמבוססת על מפה מצבית שנועדה לצורך רישום ראשוני של קרקע (הסדר) או לצורך חלוקה מחדש של חלקה או מספר חלקות לצורך שינוי גבולות חלקה או מספר חלקות.
1. בשלב ראשון מוגשת לועדה המקומית הצעת חלוקה במתכונת של תצ"ר.
2. בשלב השני ולאחר אישור הועדה המקומית תוכנית זו מוגשת לביקורת במרכז למיפוי ישראל.
תוכנית מרחבית (תמ"ר)
תמ"ר היא תוכנית המייצרת חלקות קרקעיות תלת ממדיות ברבדים שונים של הקרקע הכוללת את נתוני החלקה התלת ממדית (בקובץ דיגיטלי). חלקה תלת ממדית (בהתאם לסעיף 14 א לחוק המקרקעין) לא תחרוג מגבולות הגוש. את התמ"ר יכין מודד מוסמך.
הסדר מקרקעין
מטרת הסדר המקרקעין או הקרקעות היא לקבוע בעלות, גבולות ושטח שאין עוררין עליהם ולקבוע ספרי אחוזה (ספרים ממשלתיים לרישום בעלות על קרקעות), שישקפו את המצב האמיתי של הבעלות. הסדר קרקעות מבוצע לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969. פעולות הסדר הקרקעות נעשות על ידי המדינה ועל חשבונה, מאחר שבהסדר הקרקעות נקבעות זכויות הבעלות והחזקה. על כן פעולות אלה נעשות בשקיפות מרבית, וכל פעולה של פקיד הסדר הקרקעות במשרד המשפטים מתפרסמת ברשומות, ברשות המקומית, במשרד הפנים ובלשכות רישום המקרקעין.
חברה משכנת
גוף המאכלס או משכן את הבניין ומלווה את החוכר, הטיפול בנכס וניהול רישום הזכויות לגביו.
חברה משכנת אחראית, בין היתר, להפניית רוכש נכס לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לצורך חתימה על חוזה חכירה, רישום התחייבויות או הערות, אם ישנן, על הנכס, ביצוע ורישום פרצלציה, רישום צו בית משותף (ברוב המקרים) ורישום הנכס בלשכת רישום מקרקעין (טאבו) על שם הרוכש או החוכר. נוסף על כך, החברה אחראית כלפי הרוכש או החוכר וכלפי הבנקים למשכנתאות לניהול רישום הזכויות על הנכס, לרבות הנפקת כתב התחייבות לרישום משכנתא, מתן אישורי זכויות ועוד.
תמ"א 38
תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה (תמ"א 38) היא אוסף של תקנות, שתפקידן העיקרי הוא טיפול בסיכונים הנובעים מרעידות אדמה. התוכנית הוכנה ביוזמת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, על ידי צוות גדול של מתכננים ויועצים . היא אושרה על ידי ממשלת ישראל, ב-14 באפריל 2005.[1]
זכאים לתוספת זכויות בנייה מכוח התמ"א בניינים שנבנו לפי היתר בנייה שהוצא לפני 1 בינואר 1980, ושנקבע על ידי מהנדס שאינם בנויים על פי תקן ישראלי 413. לגבי מבנים שההיתר לבנייתם ניתן אחרי תאריך זה, אם נקבע על ידי מהנדס שלא נבנו על פי ת"י 413, כפי שהיה בתוקף במועד הוצאת ההיתר לגביהם, חלות הוראות התמ"א ללא תוספת זכויות בנייה. התמ"א אינה חלה על מבנים הפטורים מתקן 413, כולל מבנים בני קומה אחת או שתיים בשטח של עד 400 מ"ר ומבנים שאינם מאוישים רוב הזמן, כמו מחסנים. כמו כן התמ"א אינה חלה על מבנים המיועדים להריסה.
תמ"א 38 חלה גם על מבני מגורים וגם על מבנים לשימושים אחרים.
הקניית בעלות לפי הרפורמה
חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, קובע כי ניתן להעביר בעלות במקרקעי ישראל, בהתאם לכללים המפורטים בו, כך שהחוכר יירשם בטאבו כבעלים של הנכס. חוכר שנרשם כבעלים בנכס בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) או שקיבל מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) "איגרת זכאות לבעלות" אף כי טרם נרשמו זכויותיו בפועל, לא יידרש לפנות לרשות כדי לקבל את אישורה לבקשה להיתר לתוספת בנייה, פיצול מגרש, שינוי ייעוד ו/או ניצול ושימוש חורג, ולא יתבקש לשלם בגין הסכמת רמ"י להיתר מסוג זה.
תב"ע (תוכנית בניין עיר)
היא מסמך בעל תוקף חוקי שנועד להסדיר את השימוש בקרקע בשטח נתון כלשהו. המונח "תוכנית בניין עיר" הוא שגור בלשון הדיבור, אך אינו מוכר בחוק, שם הוא מכונה בפשטות "תוכנית" או "תוכנית מתאר". בישראל, הקביעה המשמעותית ביותר בחוק לגבי "תוכנית" היא זו שנקבעה בסעיף 145 בחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, אשר בה נאמר כי אין לבצע (כמעט) כל פעולה במקרקעין אלא אם כן נתנה הוועדה המקומית היתר לכך, והוועדה לא תיתן את ההיתר אלא על פי הקביעות בתוכנית.